החלטה בתיק ה"פ 17634-10-11

המחלוקת בין הצדדים עניינה בתביעת המבקשים לפיצויים, עבור הפקעת חלק מחלקה הידועה כגוש 13941 חלקה 10 {להלן "החלקה" }הממוקמת ברחוב הראשי של המושבה ראש פינה ומצויה בבעלותם. 

בדיון ביום 17.4.2012 הסכימו הצדדים  כי ימונה שמאי אשר ישום את הנתון במחלוקת כאשר ב"כ הצדדים ינסו להגיע  למתווה מוסכם באשר לנתונים שיופנו לשמאי בסוגיה העומדת כאן על הפרק, מהות השומה.  עוד נקבע כי היה ולא תהא הסכמה, כל צד ימציא לבית המשפט את טענותיו לעניין השאלות אשר צריך להפנות לשמאי ובית המשפט יקבע ויחליט ותינתן החלטה בהתאם, במסגרת מינוי השמאי.

ביום 17.6.12 הודיעו הצדדים לבית המשפט כי הסכימו באשר לזהות השמאי (מר ירון ספקטור) אולם לא הגיעו להסכמה בדבר מהות הבדיקות המבוקשות.

במסמך שכותרתו "הבהרה משותפת", הבהירו הצדדים כי כל צד חולק על הרלוונטיות של השמאויות המבוקשות ע"י הצד השני ופירטו בהודעה מהן הבדיקות השמאיות אשר כל אחד מהצדדים מבקש כי השמאי ישום.

בנוסף לנתונים שנדרשו על ידי הצדדים, מצאתי לנכון להוסיף נתונים נוספים, שסברתי כי יסייעו בידי בית המשפט להכריע בשאלות השנויות במחלוקת, מה גם שלא הייתה הסכמה בין הצדדים ומשכך על בית המשפט להחליט ולקבוע את המתווה שיש להעביר לשמאי, זאת בהתאם להחלטתי מיום 17.4.12.

לאחר שבחנתי את הבקשה לעיון חוזר, את התגובה לבקשה  ואת החומר הרלוונטי בתיק, לא מצאתי מקום להיעתר לבקשת המבקשים .

הצדדים כאמור לא הגיעו להסכמה באשר לנתונים שיש להעביר לשמאי לצורך שומת החלקה.

 עיון בהודעת הצדדים מיום 17.6.12 מלמדת  כי הנתונים שנדרשו להעביר לשמאי אינם מספיקים ואין בידם כדי ליתן את התמונה המדויקת והמלאה באשר לגובה הפיצוי אשר מגיע לתובעים עקב ההפקעה, אם מגיע, שהינו לב המחלוקת.

בית משפט אינו מנוע מלהוסיף הוראות מטעמו על מנת לברר את השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים ואין בכך כדי להרחיב את חזית המחלוקת כפי שזו עלתה בכתבי הטענות מטעם הצדדים.

כמו כן, בטענותיהם מעלים התובעים בין היתר גם  את הטענה כי הינם זכאים לפיצוי מכוח הוראות סעיף 190(א)(1) סיפא לחוק התכנון והבנייה אשר קובע, במקרים מסוימים, הגנה מפני הפקעה חלקית של הקרקע, בהאי לישנא: " אולם לא יופקע חלק ממגרש, בתשלום או ללא תשלום, אם כתוצאה מכך יפחת שוויה של יתרת המגרש". (ההדגשות אינן במקור- י.כ).

זוהי רק אחת מהשאלות המשפטיות שהועלו בתיק וסבורני כי בנסיבות אלו,  נדרשת חוות דעת מקצועית ואובייקטיבית אשר תסייע להכרעה.

מעבר לכך, לא מצאתי בנתונים שהועלו ע"י הצדדים (ביום 17.6.12) ובעיקר בנתונים שנדרשו מטעם המשיבים, הכוונה כלשהי לשמאי באשר לבחינת האפשרות של ניצול סביר של יתרת המגרש במצב הקיים, סוגיה שיש לבחון במומחיות מיוחדת. (ראה לעניין סוגיית הניצול הסביר עע"מ 4955/07 הועדה המקומית לתכנון ולבניה רעננה נ' קרן תורה ועבודה (פורסם באתר נבו).

יובהר כי אין השמאי מכריע במחלוקות משפטיות אלא רק בשאלות שמאיות שיש בהן כדי לסייע בידי בית המשפט להכריע בשאלות המשפטיות כאמור. 

מעבר לכך, כלל נקוט הוא כי משמונה מומחה מטעם בית משפט, הרי שחוות דעתו משמשת ככלי עזר בידי בית המשפט אשר ההכרעה בסופו של יום מונחת לפתחו ולא אחרת. ,לרבות אי מסקנות יש להסיק מחוות דעתו של המומחה והאם לאמץ את כולה או חלקים ממנה וכו'

בית המשפט הוא הפוסק בעניין כוחה של חוות דעת המומחה והוא קובע מהי המידה, מהו האופן ומהו היקף אימוץ האמור בחוות הדעת אם בכלל.

.  

למען הסר ספק ומאחר ושאלת הסמכות העניינית שבה ועלתה בבקשה לעיון שהגישו המשיבים, אבהיר כי היות ובמקרה דידן מבקשים התובעים סעד של פיצויים והתביעה היא ממונית במהותה, הרי לפי הדין הנהוג כיום,  הסמכות העניינית לדון בכך היא בידי בית המשפט כאן.

מסקנתי נסמכת, בין היתר על פסק הדין אשר ניתן לאחרונה בע"א 6539/09 הועדה המקומית לתו"ב "לב הגליל" נ' כמאל מוחמד נאסר (ניתן ביום 4.4.12 פורסם באתר נבו), בו נקבע כי שעה שהסעד המבוקש הוא פיצויים בגין הפקעה ואין מדובר בסעד של ביטול הפקעה, הרי שהסמכות {לפי הדין הקיים היום כאמור},  נתונה לבית המשפט המחוזי.

עוד נפסק  שם כי: